"גילוי הוא לראות מה שכולם ראו, אבל לחשוב מה שאיש עוד לא חשב."
"אלן, אלן," אמרה שלי. ג'יין שבה עם שתייה ממכונת המשקאות בדיוק בזמן, לרגע שבו התעוררתי ופקחתי את עיניי. גירדתי במצח ונוכחתי לדעת שאני מוקף באנשים. "אני..." הרגשתי שהבלבול תוקף אותי.
"אתה בסדר?" שאלה ג'יין. כולם הביטו בי בדאגה ורק מעטים הסבו את מבטם לשמע הזבוב שנתקע בחלון. "עכשיו הכל בסדר," אמרה שלי "זה מאחורינו." עיניי הצטמצמו "אני לא בטוח מה קרה," הפניתי את מבטי אל ג'יין, שאמרה, "קיבלת מכה בראש ואיבדת את ההכרה." את ההכרה או את מה שקרה? תחושת החמצה שפספסתי את כל האקשן עוררה בי חשק לחזור על החוויה פעם נוספת. אבל רק לרגע, כי הכאב בראש הזכיר לי שזאת לא בדיוק הייתה מסיבה.
"המפעל, אנחנו היינו שם כולנו, ניפצנו את החלונות," אמרתי כל כך חלש, שבקושי שמעתי את עצמי, "שלושתנו עמדנו שם, וג'יין שפכה את הנפט ו-"
"יש לך דמיון מפותח," גיחכה ג'יין, שפתחה את פחית השתייה שלה, וכעת לגמה ממנה בחצי חיוך.
"כולנו היינו מחוץ למפעל עם השלטים," אמרה שלי "הפגנו נגד המעבר של המפעל לאפריקה, אתה לא זוכר?"
"כן ואתה גם צעקת סיסמאות כל הזמן נגד מי שפכים שמוזרמים לנהר," הוסיף אחד העובדים, שנראה גבוה ביחס לשאר האנשים מסביב למיטתי.
"נכון," אמרתי, "אני חושב שאני מתחיל להיזכר... צעקתי ונופפתי בשלט, יחד איתכם. המנהל הציץ מבעד לדלת המפעל וכשראיתי אותו התמלאתי בשנאה ובגועל וב..."
"כן," קטעה אותי שלי "אני זוכרת שגם אני התעצבנתי כשראיתי אותו מציץ ממצודת הברזל שלו. זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא הביט בנו בפחד ולא להפך, ות'אמת, זאת דווקא הרגשה טובה."
"ומה קרה לך אחרי זה?" ג'יין התעניינה.
אני מדמיין או שמא נעשיתי חשוב יותר מהאירוע עצמו, "אני רק זוכר שממש כעסתי כשראיתי את המנהל מסתתר במפעל המסריח שלו ובודק אם השטח פנוי."
"עמדתי לידך," אמר העובד, "אתה התחלת להגיד שאתה לא יודע מה תעשה לו אם הוא יצא החוצה, ואמרתי לך שאתה צריך להירגע כי אתה נראה ממש מחומם." מחומם ועוד איך!
"רציתי להרוג אותו." אמרתי ברשעות.
"בטח לא שתית מספיק ובגלל זה התייבשת והתעלפת," אמרה ג'יין כשהיא מתרחקת מהשאר וזורקת לפח את פחית השתייה.
לרגע היה שקט בחדר וכולם חשבו על ההשערה שהועלתה. "זה באמת מסביר למה איבדת את ההכרה," ג'יין נדחפה בין כולם. "אז ניפוץ החלונות והשריפה התרחשו בראש שלי?" ברגע שאמרתי את המשפט הצטערתי. הרגשתי נבוך שחשבתי שזה באמת קרה.
שלי הנהנה בהסכמה, השאר שתקו ולי כבר לא היה אכפת. רק רציתי לדעת מה קרה אחר כך.
"אז," אמרתי בקוצר רוח ושלי, שמייד הבינה את הרמז, התנדבה להמשיך בסיפור:
"אחרי שהתעלפת, דוד לקח אותך הצידה ואני נשארתי להשגיח עליך. ניסיתי לדחוף לך מים לגרון אבל זה לא הלך. בינתיים הם המשיכו בהפגנה, שהתחילה להיות אלימה-"
"כן ואז דפנה," קטעה אותה ג'יין. תמיד היא חייבת להפריע, אף פעם לא יכולה לתת לאחרים לדבר. "שלי, בבקשה תמשיכי," אני מרגיש כמו גננת.
ג'יין קצת נפגעה אבל החליטה להבליג ופשוט נתנה לה להמשיך. שמחתי שהיא אפשרה לה לדבר.
"בכל אופן," אמרה שלי "בסופו של דבר המשטרה הגיעה למקום ופיזרה את כולנו. החלק הטוב בכל העסק זה ש-" ושוב שלי נקטעה "שקיבלנו מהמפעל פיצוי כספי דיי רציני," התפרץ העובד בשמחה. שלי וג'יין הביטו בו בשנאה. הוא גנב להם את החלק הכי טוב בסיפור. אבל אחרי רגע הן נרגעו וחייכו. "שמעתי פיצוי?" עכשיו גם אני מרוצה. "אם הייתי יודע שכל מה שצריך לעשות בשביל לקבל פיצויים זה להפסיק לשתות, הייתי עושה את זה מזמן." כולם הביטו בי כלא מאמינים כמה אני שמח, בתור אחד ששוכב במיטת חולים. "אילן!" אמרה שלי כמי שרוצה לומר: "אני שמחה שחזרת לעצמך אבל תירגע." וכולנו צחקנו.
"כדי לזכות במלוא ערכה של השמחה, עליך להתחלק בה עם מישהו"
שלי, ג'יין ושאר העובדים חזרו איש לביתו, עייפים, אך מרוצים על ההישג. כולנו השתמשנו בכספי הפיצויים יחדיו, כדי להקים עמותה שתשלב סיוע לנזקקים יחד עם פעילות למען הסביבה. וממלכתנו החדשה הוקמה על חורבות הישנה.
אחד האנשים בתחנת הרכבת ניגש לשלי ושאל, "תגידי יש לך-"
עוד לפני שסיים את המשפט שלי כבר ידעה מה הוא מתכנן להגיד.
"לא אין לי סיגריה," השיבה שלי ועלתה לרכבת שהייתה בדרכה למחוז פריטק. כ 40 דק' נסיעה לקח לה
להגיע לשם בד"כ. בגדיה הנאים, שיערה הבריא ומלא הברק ומבטה העליז, לא היו זרים לג'יין, שותפתה לנסיעות היומיומיות ברכבת וחברתה לעבודה.
ג'יין הביטה בה בזמן שהתיישבה מולה בקרון ואמרה בקול מלא חיים "בוקר טוב," היא הבינה מיד ששלי קמה ליום נוסף שהולך להראות כמו קודמיו. "אז ג'יין," שאלה שלי "מה תעשי בעוד שבועיים?"
הרכבת החלה להאט. "מה שיעשו הילדים באפריקה" השיבה ג'יין והשתיים חייכו זו לזו. הלתהות על מה הן מדברות, השתלטה על הרקע ההודעה המוכרת לנוסעים הקבועים בקו הרכבות. נוסע עם תיק גדול, קם ממקומו וניסה לפלס את דרכו החוצה.
שלי וג'יין מיהרו בעקבותיו לכיוון היציאה, כשלפתע נפתח התיק ותכולתו התפזרה לכל עבר. "אתה צריך עזרה?" שאלה ג'יין ורכנה כדי לעזור.
הוא הביט בעיניה היפות וחיוך התפשט על פניו. "אם מדברים על עזרה, נעים מאוד, אני עזרא." נראה שג'יין מצאה אהבה חדשה.
ובקשר לשלי, אל תדאגו לה. היא כבר תסתדר...
"אילן תפסיק, אני רצינית!" שלי התפקעה מצחוק בזמן שדגדגתי ללא רחמים את כף רגלה העדינה. "תכריחי אותי." התגריתי בה. "אתה ביקשת את זה!" שלי עזבה את הכול וזינקה עלי בפראות. התגלגלנו על הרצפה כשאנחנו מתחככים זה בזו.
"בוקר טוב לכולם," דוד נכנס לחדר, "אני רואה שלשניים מאיתנו יש משהו חשוב יותר לעשות מאשר לעבוד כאן הבוקר..." כולם צחקו ושלי הביטה בתקרה בשמחה, שחייכה אליה בחזרה.
החיים מעולם לא נראו טוב יותר.
More reviews about the Corporation Part C